<h1>ראבי"ה סימן אלף כ"ג</h1>
<h2>דף נו:</h2>
שאלה. ראובן תקף אלמנה אחת לדין וטען צאי מביתי כי לא השכרתי לך הבית. ומתוך אהבה הנחתיך לגור בו. ועתה חזקתם עלי דבריכם ועתה לא אסבול עוד. השיב אפיטרופס שלה, היא השכרתו ממך בג' דינר לשנה. וגזרנו על כל בן ברית לבא ולהעיד. ובאו העדים ואמרו האלמנה שלחה אחרינו ובקשה מראובן לפנינו, תניח לי לתקן דלת לחדרי כי השכרתי ממך בג' דינר מפסח הבא ועד שנה ועל פיך נכנסתי בו והחזקתי בו חזקה גמורה. ואתה קבלת עליה לצאת. עד הפורים. וזה השיב אמת כי השכרתיו לך על תנאי שהיה לך לכבד אותו ולעשות מדורת אש גדולה וזה לא עשית. לכן הנני חוזר ואיני רוצה להשכירו לך. השיב האפטרופס, הרי שהשכירו לה ומן התנאי להד"ם, ואעפ"כ הנאיתיה וגם כיבדתיו כאשר יכולתי ועוד אעשה עד הפורים ונראה לנו שכיון ששכירות קרקע נקנית בחזקה כדאמרינן בפרק מרובה (ע"ט רע"ב) הוי חזקתה חזקה. ועוד הרי הודה לה. והפה שאסר ליכא למימר שהרי לא חציף אינש לדור בבית חברו על כורחו כדרב יהודה בחזקת הבתים [ל"ג ע"ב]. ותו כיון שטען לא השכרתיו, כאלו מודה שלא התנה עמה כלום, וכיון שבאו עדים שהשכירה הרי הוחזק כפרן. כדמשמע פרק שבועת (העדות) [הדיינין] במסכת שבועות [מ"א ע"ב] גבי ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפתיך וכו'. ותו שלא היה קניין בתנאי. ותו שיש מצריכים תנאי כפול אפילו בממון כדמשמע בירושלמי בפרק בכל מערבין (פ"ג ה"ה) ודלא כרבינו שמואל שפי' בפרק יש נוחלין (קל"ז ע"ב ד"ה ואף לאו). ועוד טען עליה (או ניתינן) [אוניתיני] כי השכרתי לך בג' דינר והיו נותנים לי ה' דינר. ונראה לן דאין הונאה לקרקע עד פלגא כדמשמע בפרק המקבל [ק"ח ע"א]. ועוד הרי שהה יותר מכדי שיראה ויחקור איך (משני') [משכירים]. ומורי הרב יורינו על המשפט. שמואל בה"ר ברוך.
תשובה דעתי נוטה אחרי שיש עדים שעל פיו נכנסה לביתו והשכירה לה והחזיקה, שכירות קרקע נקנית בחזקה כאשר אמרת. ואותו תנאי של כבוד אחרי שאין לו קצבה נראה דהוי כפטומי מילי כההוא דפרק איזהו נשך (ס"ו ע"א). ועוד הרי היא מזומנת לכבדו בלא חסרון כיס. ואונאה לא הוי דשכירות קרקע הוי כעין מכירה דממכר ליומי הוי ולא הוי אונאה (על) [עד] פלגא. ויש אומרים שאין לו אונאה כלל. וחביבי ידע גם ידע. והא דמסקינן בפרק הזהב (נ"ו ע"ב) דשכירות יש לה אונאה דממכר ליומיה הוי, היינו דוקא במטלטלין דהוי כממכרם, להוציא מפתרון רבינו זקני מ"כ שפתר לה בסיפרו אשכירות קרקע ופסק דיש בו אונאה. וליתה. אך דבר זה צריך לחקור מן העדים. כיון שהאפטרופס אמר שבג' דינר השכיר' לשנה, והעדים אמרו שהשכיר מפסח הבא ועד שנה אחרת ונכנסה בו קודם לפורים, והנה קיימא לן (כריתות י"ב ע"ב) דאדם נאמן על עצמו כמאה עדים, ולפי זה אין לדור בו כי אם שנה, צריך לחקור ולברר מן העדים שאם התחיל לאלתר כשנכנסה זמן השנה הוי כניסתה חזקה וגם (תיקנוה) [תיקונה]. ואע"ג דבחזקה בלא מסירת מפתח צריך למימר ליה חזק וקני כדאמרינן בפרק שור שנגח את הפרה (נ"ב ע"א), הני מילי שלא בפניו אבל בפניו לא צריך למימר ליה חזק וקני כדאמרינן בפרק חזקת הבתים (נ"ב ע"ב). והכא בפניו הוא, הרי על פיו נכנסה והחזיקה לשם שכירות. אבל אם בפסח התחיל זמן השנה (והיא) [והוא] קיבלה עמו קודם לפורים בביתו שלא בתורת שכירות מיד ולא אמר לה קני מעכשיו בחזקה זאת אך מתוך אהבה קיבלה מיד או מפני דבר אחר, נ"ל דלא הוי חזקה כיון שחזר בו קודם לזמן. דכל חזקה היינו לאחר גמר המעשה שראוי לו להחזיק מיד שסילק המשכיר מיד את עצמו. דומיא דמכירה כדאמרינן בפרק חזקת הבתים (נ"ד רע"א) האי מאן דשדא ליפתא בי פילי ארעא דגר לא קני מאי טעמא (דשמא) [בעידנא דשדא] לא שבח כי קא שבח ממילא קא הוי. ועוד ראייה גמורה דגרסינן בפרק הכותב (פ"ו ע"ב) ובסוף האשה שנפלו לה נכסים (פ"ב ע"א) א"ר יוחנן האומר לחברו משוך פרה זו ולא תקני לך אלא לאחר שלשים יום קנה אפילו עומדת באגם, ומפ' טעמא משום דבידו להקנות לו מיד. ודמיא להא דאמרינן בפרק אע"פ (נ"ט רע"ב) שדה זו שמשכנתי לך לי' שנים לכשאפדנה מיד תקדש דקדשה מתקיף לה רב אשי התם לי' שנים מיהא בידו לפדותה וכו'. ופריך (בכתו' פ"ב ע"א) והא כי אתא רבין א"ר יוחנן לא קנה לא קשיא הא דא"ל קני מעכשיו הא דלא א"ל קני מעכשיו. וחזקה דקרקע ומשיכ' מטלטלין חדא דינא להון, אי אמר ליה קודם הזמן קני בחזקה זו מעכשיו ולאחר ל' יום ולאחר הפסח קנה, ואי לא אמר מעכשיו ולאחר ל' לא קנה. ואע"ג דכל בפניו לא צריך למימר ליה לך חזק וקני, מכל מקום צריך לגלות שלשם חזקה הוא מתכוין מיד ואפילו כי מכוין לאלתר להחזיק לא מהני בלא א"ל מעכשיו. ועל תנאי כפול מקובלני מרבותיי דלא צריך אלא בגיטין וקידושין. ובזה לא אאריך [כי] אין תלוי הדין בזה. ועל הירושלמי של פרק בכל מערבין לא עמדתי כי כתוב בשיבוש. שתחילה מעמיד אם בא ואם לא בא כר' מאיר דבעי תנאי כפול, ולבסוף מסיק ברם כרבנן בין שירדו בין שלא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו. והא ליתה דהא רבנן לא בעו תנאי כפול. ותו הא מסקינן במסכת' שבועות (ל"ו ע"א) כי לית ליה בממונא באיסורא אית ליה. ואם בא חכם ואם לא בא היינו איסורא. ואע"ג דהך דשבועות מחו ליה מאה עוכלי בעוכלא ופתרי בה פתרי, מכל מקום המסקנא דבאיסורא אית ליה. ותו גרסינן התם בירושלמי א"ר יוסי בר' אבין בכל אתר אית ליה לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וכה לית ליה א"ר מתניה על שם חומר היא בעריות. ולא ידע' פתרון הירושלמי דהא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן. ותו דקאמר (ובה) [וכה] לית ליה ולעיל מינה העמיד המשנה דאם בא או לא בא כר' מאיר. הילכך לא מסקינן מינה כדמסיק תעלא מבי כרבא. ואם הירושלמי שלכם חלוק בלשונו על שלנו תודיענו ואף אם תמצאו פתרון בו. כי עליתם לעליית בן גרון, ולכם השלחן והארון, ואני בא אחר אחרון. אבי העזרי.
